האמנה לשימור המגוון הביולוגי (CBD)

האמנה לשימור המגוון הביולוגי מטעם האומות המאוחדות (CBD), הנמצאת בתוקף מאז ה-29 בדצמבר 1993, היא ההסכם הכלל-עולמי היחיד הקיים בנוגע לשימור ולשיפור של המגוון הביולוגי בים וביבשה.
המטרות העיקריות של האמנה לשימור המגוון הביולוגי הן קידום השימור של המגוון הביולוגי, הבטחת שימוש בר-קיימא במרכיביו של המגוון הביולוגי וקידום חלוקה הוגנת ושוויונית של התועלות הנובעות מניצול משאבים גנטיים.
למעט ארצות הברית, אנדורה, והכס הקדוש, כל מדינה חברה באומות המאוחדות (כולל ישראל) חתמה על האמנה  (מכונות 'צדדים לאמנה').
מעודדים את הצדדים לאמנה (בסך הכל 193) ליישם מדיניות מקיפה באשר לבריאות ים, לכונן תכניות ניהול משולבות לאזורי חוף, להגן על אזורי השרצה וגידול, לצמצם את חדירתם של מינים פולשים, ליצור תוכניות חינוכיות ויוזמות מחקר, לחוקק שיפור בטיפול בפסולת ולאכוף אמצעי בקרה על שיטות דיג הרסניות.
כיצד בוצעה המדידה?
תשובת המדינות על סקרים הנכללים בדוח הלאומי השלישי (2005) של האמנה לשימור המגוון הביולוגי נכללו (בשילובים משתנים) בחמישה אמצעי חוסן נפרדים למטרות ומטרות משנה שונות. שכבות אמצעי החוסן בהן שולבו התשובות הן 'מינים זרים', 'בית גידול', 'חקלאות ימית', 'תיירות' וכן 'מים'. לכל שאלה ניתן משקל זהה בקרב כל אחת מהקטגוריות, והתשובות עברו מיצוע לקבלת ציון בטווח של 1-0 לכל המדינות המשיבות. עבור כל שאלה, ניתן הניקוד 1 אם המדינה הייתה חתומה והשיבה 'כן', או הניקוד 0 אם המדינה הייתה חתומה והשיבה 'לא' או לא השיבה כלל.
153 מתוך 193 החברות באמנה לשימור המגוון הביולוגי השיבו ל'סקר הלאומי השלישי' (2005). לכל המדינות התורמות ניתנה 0.5 נקודת זכות עבור כל אחד מאמצעי החוסן בשל היותה חברה באמנה לשימור המגוון הביולוגי, ויתרת מחצית הנקודה עבור ציון החוסן ניתנה עבור התשובות של כל אחת מהמדינות לשאלות מוגדרות בכל אחד מאמצעי החוסן. במקרים בהם האיחוד האירופי השיב 'כן' או היה חתום, כל 25 מדינות האיחוד האירופי נחשבו כמי שהשיבו את אותה התשובה אם לא ניתנה על ידן תשובה על בסיס פרטני. נתונים סופקו עבור 147 אזורים, ונעשה שימוש באמצעים גיאוגרפיים, בשקלול שטח המדינה, עבור יתרת האזורים.