עולם החי במתח: רכזת תכנית הניטור היבשתית מתחלפת

נעמה, הרכזת היוצאת, ועידן, הרכז הנכנס, בעבודה במשרדי המארג

במשרדי המארג ד"ר נעמה ברג וד"ר עידן שפירא מביטים במסך המחשב, שמציג את תכנית העבודה לשנת 2015. מילים כמו "יונקים", "איזופודים", "צומח מעוצה" ו"מינים מלווי אדם" מסגירים שזו לא תכנית עבודה שגרתית במיוחד. ואכן, העבודה גם אינה שגרתית במיוחד: ריכוז תכנית המארג לניטור המגוון הביולוגי ביבשה. במסגרת התכנית מנוטרים באופן קבוע החי והצומח ברחבי ישראל על ידי סוקרי המארג ואביזרים טכנולוגיים (כמו מצלמות לכידה וחיישנים), ועל כולם מנצח רכז התכנית. על בסיס הנתונים שנאספו נכתב דו"ח מצב הטבע התקופתי, שגם בכתיבתו שותף הרכז.

במהלך חמש שנים של עבודה אינטנסיבית כרכזת התכנית, ד"ר ברג פיתחה מאפס את התכנית הלאומית לניטור המגוון הביולוגי ביבשה והובילה את ביצוע מחזור הניטור הראשון. כעת ד"ר ברג פורשת ומפנה את מקומה לד"ר שפירא, שהגיע אלינו הישר מניו זילנד, מדוקטורט על מכרסמים פולשים. 
לא רבים יודעים שבאופן טבעי אין יונקים יבשתיים בניו זילנד, פרט לעטלפים. החולדות והעכברים אותם הוא חקר הגיעו עם האדם וגורמים נזקים קשים לפאונה המקומית. אז איך אפשר להיפטר מהם, אחרי שהם התפשטו ברחבי האי? המפתח נעוץ בהבנת ההתנהגות החברתית של המכרסמים הללו. ד"ר שפירא גילה במחקרו שבשביל למשוך חולדות לא חייבים פיתיון בדמות אוכל, אלא יספיק "פיתיון סוציאלי". כפי שניתן לראות בסרטון, אפשר לקבץ חולדות באיזורים בעלי צפיפות נמוכה על ידי חולדות מעבדה שמשמשות להן כפיתיון. 

מניו זילנד ד"ר שפירא חזר לישראל, שכמו מקומות רבים נוספים בעולם, סובלת מבעית המינים הפולשים. האיום הזה נחקר בתכנית, יחד עם איומים אחרים על מצב הטבע הישראלי, וייחקרו במסגרת התכנית הלאומית להערכת המגוון הביולוגי ביבשה, אותה ד"ר שפירא מרכז החל מאפריל.