סקירת ניטור לעמק החולה

במסגרת תכנית הניטור הלאומית של המארג נערכה סקירה של עמק החולה, במטרה להתאים אליו תכנית ניטור ארוך-טווח עתידית. בסקירה נלמדו מאפייני השטח ונבדק היקף הניטור שנערך בו לאורך השנים. את הדו"ח המלא אפשר לקרוא כאן.
 
עמק החולה הוא בקעה ששטחה כ – 178 קמ"ר, אשר ממוקמת בחלקו הצפוני של בקע הירדן. היא מהווה את מרכז אגן ההיקוות של הירדן העליון, המתנקז אל הכנרת. למעשה, כמעט מחצית ממי השתיה של המדינה זורמים דרך אזור זה. 
 
ההתיישבות בעמק החולה כוללת ישובים בעלי אופי כפרי חקלאי ועירוני. הגנים הלאומיים, שמורות הטבע ואתרי החופש הם מוקדי משיכה חשובים מבחינה תיירותית, כאשר שמורות הטבע בעמק החולה בלבד מושכות כמיליון וחצי איש מדי שנה. ועדיין, שטחי החקלאות רבים ומהווים גורם חשוב בשמירה על קרקעות העמק ואופיו. עם זאת, הם עלולים להוות גם מקור זיהום לסביבה ולדרכי המים, עקב שימוש בדשנים כימיים ואורגניים, בחומרי הדברה ובהשקיה במי קולחין.
 
העמק מוכר לציבור בעיקר בזכות אגמון החולה, שטח שהוצף בשנות ה – 90 אחרי שאגם החולה המקורי יובש ארבעים שנה קודם לכן. עם זאת, אגמון החולה רחוק מלהיות מקור המים היחיד באזור: העמק עשיר מאוד בנחלים ומעיינות, שמקור המים העיקרי שלהם הוא החרמון עתיר המשקעים.
העמק נמצא במפגש בין שלוש יבשות, שלכל אחת מהן המגוון הביולוגי האופייני לה. בנוסף, יש בו מקורות מים רבים, בתי גידול מגוונים ושטחים פתוחים. תנאים אלה הביאו לעושר רב של חי וצומח. 
 
היונקים הגדולים הבולטים הם החזיר, חתול הביצות, התן הזהוב והצבי הארץ ישראלי. מינים נוספים שנפוצים בעמק הם נמיה, דלק, לוטרה, ארנבת, שפני סלע, נברן השדה ועטלפים מסוגים שונים. לאורך תעלות המים חיה הנוטריה, מין פולש מדרום אמריקה. 
בעלי החיים, בפרט הנברן, העגור והחזיר, גורמים לעיתים לנזקים לחקלאות. בשל כך נעשים מאמצים לצמצם את מספרם ולמנוע מהם כניסה לשדות.
בעלי חיים נוספים בעמק הם העופות, שמכסים את השמיים בעונות המעבר. מיקומו של העמק על ציר הנדידה שלהם, יחד עם התנאים השוררים בו, הביא למגוון רב של מינים. נצפו באזור למעלה מ – 200 מינים, מתוך כ – 500 מיני עופות שמוכרים בישראל כולה. 
 
עמק החולה הוא ביתם של מספר מינים אנדמיים, המוכר שבהם הוא עגולשון שחור גחון, מין שנחשב לנכחד. הוא לא מין הדו-חי היחיד בעמק: תל דן שבצפון העמק הוא בית לאוכלוסייה הגדולה ביותר של סלמנדרות בישראל, מין בסכנת הכחדה, כמו שאר הדו-חיים בישראל. 
דגים וחסרי חוליות נוכחים אף הם בעמק. מספר חסרי חוליות נדירים מאוד ורגישים ביותר לאיכות המים נמצאו בעין תאו שבמערב העמק.
 
בתי הגידול הלחים חיוניים אף לצומח האופייני לאזור. הקמת שמורת החולה יצרה שיפור במצבו של הצומח אחרי שנים של ייבוש, אך הוא עדיין סובל מדחיקה בידי שטחי חקלאות ותחרות עם מינים פולשים. 
את הניטור שנעשה לאורך השנים בעמק ניתן לחלק לפי תחומים. הניטור ההידרולוגי והכימי הוא בעל התפרוסת המרחבית הגדולה ביותר ברחבי העמק. בנקודות מסוימות הוא מתבצע כבר יותר מארבעים שנה. הדיגום ההידרולוגי בוחן את ספיקת המים בנחלים ובמעיינות. הדיגום הכימי בודק את הרכבם הכימי של המים בנקודות מרכזיות לאורך הנחלים ובמקומות שיש בהם חשש לזיהום.
הניטור הביולוגי מתמקד בעיקר בשטח שמורת החולה ובאגמון, והוא כולל תכנית ניטור מסודרת בעלת ממצאים מפורטים. באזורים נוספים בעמק נערכת ספירת ציפורי מים המתבצעת פעם בשנה במקווי המים, ומתבצע מעקב אחר פעילות לוטרות באזורים לחים. פרט לדיגומים אלה, לא קיים בעמק ניטור ביולוגי מסודר. העדר הניטור בולט בחסרונו גם בהיבטים החקלאיים. מרבית שטחי העמק משמשים לחקלאות, אולם לא נבחנה בצורה מסודרת ולאורך זמן השפעתה על מקורות המים הסמוכים.
 
הדו"ח מפרט את הנקודות בהן מומלץ לנטר, ממליץ על תדירות דיגום של ארבע פעמים בשנה, ומוסיף רשימת מדדים לניטור. המדדים נחלקים לשלוש קבוצות: מאפיינים חקלאיים (תיאור הגידולים, חישה מקרוב ובדיקות קרקע), דיגום במים (כימי וביולוגי) ודיגום בסביבת המים (צמחייה, עופות ויונקים).