חזיר בר - Sus scrofa

מחלקה: 
יונקים

חזיר הבר הוא מין במשפחת החזיריים שבסדרת מכפילי הפרסה. לאחר השמדת היחמורים, הראמים, הפראים ושאר היונקים הגדולים שאכלסו את ישראל נחשב חזיר הבר כיונק הגדול בארץ, אולם לאחר שמינים אלה הושבו לטבע הוא איבד את הבכורה.
החזיר הוא שוכן מובהק של חורש, יער, סבך וביצות, ומצוי כמעט בכל אתר בארץ שעונה על הגדרות אלה.

זהו מין פעיל לילה וחברתי. הזכרים גדולים בהרבה מן הנקבות ומתהדרים בניבים מאיימים, בהם הם מגנים על הטריטוריה שלהם מפני זכרים מתחרים, טורפים ופולשים אחרים.
חוש הריח של החזיר מפותח ביותר ומשמש גם לתקשורת תוך מינית. החוטם, שמצויד במעין דיסקה סחוסית, מאפשר גם לאתר מזון אך גם לחפור אותו. קל לאתר סימנים לנוכחות חזירים באמצעות איתור אותן נבירות בקרקע וכן על ידי צואה אופיינית. בקיץ אפשר למצוא גם לעוסיות - דגנים שחזירים לעסו עד מיצוי החומר הנאכל ולאחר מכן ירקו אותם (שכן חזירים, בדומה לנו, לא מעכלים תאית).

חזירים חיים בלהקות של עד עשרים פרטים שכוללים לרוב רק את הנקבות וגוריהן. רוב הזמן הזכרים מסתובבים לבדם והם מצטרפים ללהקת הנקבות רק בעונת הרבייה. ההיריון נמשך כחצי שנה ובסופו נולדים מספר רב של גורים, עוזבי קן, מפוספסים ונמרצים. הגורים נלווים לאמם ולשאר חברות הקבוצה ולרוב גם זכרים מגנים עליהם, גם כשהם נמצאים בטריטוריה שלהם. החזירים יחרפו את נפשם כדי להציל את גוריהם ממה שהם תופסים כסכנה, אז לא מומלץ אפילו לגרום לחזרזירים תחושה שהם מאוימים. חברי הקבוצה הבוגרים יסתערו מיד עם הישמע צווחת פחד על כל אויב פוטנציאלי - כולל אדם!

כמו אוכלי כל אחרים, מספרם של החזירים עולה בשנים האחרונות בזכות פסולת שהאדם מייצר במשק החקלאי ובערים, והוא הפך למין מתפרץ. לא מפתיע, אם כן, שמצלמות המעקב של המארג תיעדו חזירים כמעט בכל אתר ולרוב ניצפו גם גורים שנלוו אליהם.
באזורים נרחבים בארץ החזיר גורם נזק רב לחקלאים, ולכן אושר צייד מפוקח שלהם. מובן שאין לצוד אותם ללא אישור.