צבי ארץ-ישראלי - Gazella gazella

מחלקה: 
יונקים

הצבי הארץ ישראלי הוא תת מין של הצבי המצוי, והוא שייך למשפחת הפריים שבסדרת מכפילי הפרסה. לראשו זוג קרניים קצרות, שונות מקרני היעל והאייל. גם בין המינים יש שוני בקרניים: קרני הצבי הזכר גבוהות ומעובות בעוד קרני הנקבה קצרות ודקות יותר.
בארץ יש תת מין נוסף של הצבי המצוי, צבי הנגב, אך הצבי הארצישראלי נבדל ממנו בפס האופקי הכהה המצוי בצידי הגוף, בין הבטן הבהירה והגב החום.

הצבי שוכן בחבל הים תיכוני, במישורים ובמדרונות הרים, ואפשר למצוא אותו בחלקים נרחבים של הארץ, אך מספר הפרטים הכולל אינו רב. במדינות השכנות לישראל הוא נכחד, אך אכיפה יעילה של חוקי שמירת הטבע הצילה אותו מגורל דומה כאן. עם זאת, הוא עדיין מוגדר כמין בסכנת הכחדה.
הוא פעיל בימים קרירים ובלילות מוארי ירח. בלילות חשוכים מעדיף הצבי לרבוץ בשטח הפתוח בגומה רדודה אותה הוא חופר ברגליו.

המבנה החברתי של הצבאים מורכב משלוש קבוצות עיקריות: נקבות הקשורות בקשרי משפחה שיוצרות עדרים קטנים עם צאצאיהן, זכרים טריטוריאלים שמסמנים את הטריטוריה ב"תחנות הרחה" עתירות גללים, וקבוצות רווקים הנודדות בשטחים בין טריטוריות של זכרים דומיננטיים. זכר טריטוריאלי יגרש כל זכר אחר בן חצי שנה ומעלה.
נקבות ממליטות לרוב עופר יחיד שמבלה את ימי חייו הראשונים ברביצה בגומה שטוחה בקרקע. העדר תנועה, בצירוף צבעיו המשתלבים בסביבה, מאפשרים לו להסתוות היטב בשטח. עד שהעופר יכול ללוות אותה בתנועה, האם מתרחקת ממנו ומגיעה אליו רק לצורך הנקה. צבי בוגר ניזון מעלים ומעשב.