תן זהוב - Canis aureus

מחלקה: 
יונקים

התן הזהוב שייך לתת המין תן שבמשפחת הכלביים. זהו טורף שגודלו בינוני, צבעו אפור-אדמדם, זנבו קצר וקצהו קטום וכהה. חזהו מעוטר במעין דגם לבן שצורתו ייחודית לכל פרט ופרט.
התן הוא יצור לילי, אך הוא פעיל גם בשעות הבוקר ואחר הצהריים.

זהו מין מתפרץ, שנפוץ כיום במרבית אזורי הארץ, אם כי שכיחותו גבוהה יותר בחבל הים-תיכוני. התפרצותו קשורה בנטייתו לאכול מגוון רחב של מזונות: מכרסמים, ציפורים, ביצים, עופרי צבאים ויחמורים, נבלות, ציפורים, דו חיים, חרקים, פירות (במיוחד חרובים) ואפילו שאריות פסולת אורגנית מהאשפה, שהפכו אותו למין מלווה אדם מצליח. למרות שהתנים הם טורפים, כמעט מחצית ממזונם הוא צמחי.

התנים הם בעלי חיים חברתיים. לרוב הם חיים בזוגות בטריטוריות שמסומנות על ידי גללים ושתן, ומקבלים בשריטות ובקולות יללה תנים אחרים שמתקרבים לטריטוריה. ליללות המפורסמות יש גם שימושים אחרים, כמו הדגמת הקשר הזוגי בין בני הזוג, או זיהוי אינדיבידואלי של פרטים במרחב. למעשה, לא נדיר לשמוע להקת תנים מייללת אפילו למשמע סירנה משטרתית...

ההיריון קצר יחסית ומשכו כחודשיים. בסופו נולדים לרוב נולדים שניים עד ארבעה גורים, אם כי נצפו גם תשעה גורים בשגר. הגורים נולדים קטנטנים- משקלם 250 גרם. הם יונקים חלב עד גיל חודשיים, ובמשך החודש שאחרי הם מוזנים במזון שהוקא על ידי הוריהם ואחיהם. בגיל שלושה חודשים הם כבר מתחילים לאכול מזון מוצק. לעיתים קרובות נשארים גורים צעירים עם הוריהם ומסייעים בגידול האחים. תופעה זו בולטת במיוחד בעתות של שפע מזון. כך נוצרות לעיתים קרובות להקות קטנות של תנים.

כאשר נוצרת להקת תנים, חברי הקבוצה מתנהגים כיחידה אחת שהתיאום בה בולט. התנהגות זו מייעלת פעולות חשובות כמו צייד וטיפול בצאצאים. דוגמה אחת לשיתוף הפעולה היא שכשנמצא טרף גדול, כל חברי הלהקה גוררים אותו יחד למקום מבטחים בו יוכלו לאכלו בשקט. דוגמה אחרת היא שהתנים בולעים במהירות עודפי מזון ומקיאים אותם מאוחר יותר לטובת גורים צעירים או נקבה מיניקה.

לתנים יש שפע אזכורים בתרבות, מהמיתולוגיה המצרית (לאל המוות המצרי אנוביס היה ראש תן), דרך פסוקים מהתנ"ך ועד לרשמים בספריהם של חוקרי הטבע הישראלי, כמו טריסטראם. אולם בעשורים האחרונים הפכו התנים למין מתפרץ שאוכלוסיותיו עולות על כושר הנשיאה הטבעי של השטח ומאיימות על בעלי חיים אחרים. השילוב בין יכולת ריבוי טובה, נטייה להתלהקות ומזון מגוון מאוד הפכו את התנים למין מלווה אדם משגשג, שפוגע בחקלאות ועלול להפיץ מחלות כמו כלבת.

נזקים אלה, בצירוף חשש הציבור מחיות שפולשות לאזורים מיושבים, הביאו לשימוש ברעלים על ידי הרשויות ועל ידי גורמים פרטיים. חשוב לזכור שהרעלים פוגעים בכל שרשרת המזון ולא רק בתנים המזיקים. השימוש ברעלים נגד תנים לא חוקי היום (יש תקנות מחמירות שמאפשרות פיזור סלקטיבי בלבד של רעל על מנת להתמודד עם מחלת הכלבת, פיזור בקנה מידה רחב אסור) אך ממשיך בכל זאת. שימוש כזה גורם נזקים עצומים, ולעיתים בלתי הפיכים, למגוון רחב של בעלי חיים אחרים.

במהלך השנים ננקטו צעדים שונים על מנת להחזיר את אוכלוסיות התנים לגודלה הטבעי באמצעים לא אלימים. מההתנסות בצעדים אלה עולה שהדרך היעילה ביותר למנוע את התפרצות המין הזה היא על ידי הקפדה על כללי סניטציה בסיסים: גם על ידי השלטונות - פינוי יעיל של פסולת, גידור מתאים של אתרי פסולת, הקמת מתקני אחסון פסולת חסיני נבירה, פינוי פגרים ופסדים  מהמשק החקלאי והיפטרות מושכלת מפסולת צומח, וגם על ידי האזרח הפשוט -  הקפדה על סגירת פחי אשפה, לקיחת האשפה איתנו אל אתרי פינוי מוסדרים בזמן טיול, והימנעות מהאכלת בעלי חיים.
במקומות בהם מאמצי השמירה על כללי הסניטציה הוכתרו בהצלחה הצטמצמה גם אוכלוסיית התנים לגודלה הטבעי בתוך זמן קצר יחסית.